איך תסבירו את זה?! אני דוסית. ואני אישה. ויש לי חמישה ילדים. ואני גרה בביתר בירת הדוסים הירושלמית. ובכל זאת! אני לא ממורמרת, מקופחת, או מוזנחת, לא מפלים אותי לרעה, או סותמים את פי, למעשה אני מממשת, מתחדשת, ותשאלו את בעלי כמה אני מתלבשת!

אני אוהבת את העולם הזה ומתכוננת לעולם הבא, מאמינה במשיח אבל גם בשיח. בעד פתיחות, כל עוד היא לא סותרת את השליחות, מתכוונת להאיר ולהיטיב אבל לגמרי ממרכז תל אביב. איך תסבירו לעצמכם את זה, שאפשר להיות מצד אחד כזה פגאני שאוכל ראש של דג ומנענע לימון גדול בסוכות, ועדיין להתרגש מיהודי בשנקין לפעמים עד כדי לבכות?!

איך תחיו עם זה שאני לא זורקת אבנים בשבת ומשלמת מס הכנסה, שאני לא עוקפת בתור שאני עומדת בצפירה?! זה הורס את כל התיעוב ודופק את כל ההצדקה, זה מעורר תהיות על 'הביחד' שלנו פה, אתם הנאורים איתנו השחורים, זה משחרר שדים מבקבוקים, זה מכריח התקרבות והכלה, הרבה יותר כדאי לחשוב שאני חשוכה ונבערת ולהישאר בנקודת ההתחלה.

אז נתקדם? 2018 בפתח..