אאא

מדינת ישראל מאיימת על תושבי מאה שערים שאם הם ימשיכו במחאה, היא תתחיל לאכוף נגדם חוקי מס ובנייה שעד כה לא נאכפו. בסוגיה הזו עסק אבי התיאוריה הכלכלית המודרנית, אדם סמית בספרו "עושר העמים".

אדם סמית טען, כי העיקרון החשוב ביותר שהמס צריך לעמוד בו הוא שהמס יהיה וודאי ובלתי שרירותי. סמית טען, כי אם המס יהיה בלתי וודאי, הרי שפקיד השומה יוכל להטיל שומה אחת על פלוני ושומה אחרת על אלמוני ויוכל לסחוט את האזרחים ולהטיל עליהם טרור. הדבר גם יתמרץ שחיתות.

לעומת ההמלצה של סמית, במצרים של מובארק הוטל מס מיוחד על עיתונים. המס אף פעם לא היה נגבה, כך שהשלטון יוכל בכל רגע נתון להטיל חיוב גדול על העיתון, מה שסייע למשמועו של העיתון.

ביחסם למאה שערים מדינת ישראל מחליטה לאמץ מדיניות אוטוריטרית נוסח מוברק המנוגדת לעקרונות שלטון החוק. הרעיון של שלטון החוק הוא שיהיה שלטון של חוקים, במקום שלטון של אנשים. הרעיון של שלטון החוק בא להגביל את השלטון. לעומת זאת, במדינת ישראל מחליטים להשתמש בחוק כמכשיר אוטוריטרי על מנת לאפשר לשלטון להטיל צנזורה שלא על פי חוק.

אחד העקרונות המשפטיים היסודיים הוא שוויון בפני החוק. כשמדינת ישראל אוכפת חוקים על בני קבוצה מסויימת כפונקציה של מחאתם הפוליטית, היא מודה בכך שהיא מפלה אותם ועוד באחת האפליות החמורות – אפליה על רקע פוליטי. מדובר בשימוש עברייני בחוק.

 צעירים מול שוטרים, במאה שערים (צילום ארכיון: 'מחאות החרדים הקיצונים')

עצם כך שהמשטרה מחליטה לאכוף את החוק על אנשים מקבוצת מאה שערים כעונש על הפגנות אחרים ממאה שערים, הוא ענישה קולקטיבית, שאין לה שום בסיס חוקי. מדינת ישראל למעשה מתחילה ביצירת קטגוריה חדשה, מבלי להכריז עליה, של תושבי מאה שערים; שהפרת החוק שלהם היא בעצם השתייכותם לקבוצת מאה שערים, שכן היא היא הסיבה לענישתם.

כאשר המדינה מחליטה להשתמש בחוק כמכשיר אוטוריטרי, החוק גם אינו מחוקק בצמצום, נהפוך הוא: השלטון מעוניין להפוך את החוק לגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. בארצות הברית יש כבישים שבהם מי שייסע לפי המהירות המותרת יימחץ, אלא שהחוק בעניין לא מתוקן על מנת לאפשר למשטרה להטריד בכל רגע נתון את האזרחים, ובפרט לבדוק את האזרחים השחורים.

המקרה של תושבי מאה שערים הוא אולי מקרה של שוליים, אבל השוליים אינם עניין שולי, שכן באיומיה של המדינה על תושבי מאה שערים היא מסמנת את המחירים והקווים ומטילה טרור לא רק עליהם. היחס הברוטאלי כלפי מאה שערים נועד למשמע גם קבוצות אחרות בציבור החרדי ולסמן להן כי מצופה מהן שלא לכפור בעיקרי האמונה היסודית של השלטון בישראל.